Login

Israeli marriage | עמוד דיון

Main opinions

The Discussion

x

האמירה אתה לא תקבע לי איך להתחתן, כי זה ענייני היא אמירה שמאוד צריך להיזהר בניתוחה. אין היא אומרת שאתחתן כל עוד אני לא מפריע לאיש אלא זו בקשה לחברה לשנות את תפיסתה את הנישואין.

עד לא מזמן היה העניין הפוליטי הזה נתון בידיה של הדת. נישואין היו טכס דתי, הם שעיצבו אותו ובנו אותו וגיבו אותו עם מוסדות שלמים. מזונות, ממזרות וכד’ הם נלווים של הבניה זו של הנישואין על ידי עולם האמונה.

מה שיש לנו היום הוא כוחות חילונים שמנסים ללכת מעבר לעולם הפרט, ולקבוע פוליטיקה אחרת. הבעיה הגדולה שכמו כל דבר חדש יש מבוכה גדולה. בקירוב ראשון המבוכה ניתנת לתפיסה באופן הזה. לבקש נישואין בלי רב, אצל הפקיד זה כמו לבקש ברית מילה אצל רופא, ולא אצל מוהל (ולא משיקולי בריאות). הדרישה מחליפה את תפקיד הרב בתפקיד המדינה, ונותנת למדינה להיכנס ולפלוש לקהילה. כמובן זו אנלוגיה בלבד, והיא פשטנית מבחינות חשובות.

Meir Buzaglo

One comment
  • Editor

x

למרות עמדתי  העקרונית ( לעיל  פרופ’ אלון הראל ) לגבי הצורך לבחון מה ראוי להכיל ומה להדיר ,

אין כל הצדקה למדינה להגביל נישואין בין דתיים – זו תהיה שערוריה של קיפוח זכויות.

הקהילות השונות יכולות לעודד או לגנות פעולות מסוג זה
– אך למדינה אין זכות לבצע צמצום כזה של זכויות הפרט

לינק לדברי פרופ’ אלון הראל

פרופ' אלון הראל

3 Comments
  • Editor

  • x

    Despite my position that in principle it is necessary to assess what ought to be included and what should be excluded, there can be no justification for a state to restrict intermarriage – this would be tantamount to denying rights, which is scandalous. The various communities may encourage or condemn such acts but the state has no right to restrict the rights of the individual to such an extent.

    Link to the statements by Prof. Alon Harel

    close

x

מה שיש לנו היום הוא כוחות חילונים שמנסים ללכת מעבר לעולם הפרט, ולקבוע פוליטיקה אחרת. הבעיה הגדולה שכמו כל דבר חדש יש מבוכה גדולה. בקירוב ראשון המבוכה ניתנת לתפיסה באופן הזה. לבקש נישואין בלי רב, אצל הפקיד זה כמו לבקש ברית מילה אצל רופא, ולא אצל מוהל (ולא משיקולי בריאות). הדרישה מחליפה את תפקיד הרב בתפקיד המדינה, ונותנת למדינה להיכנס ולפלוש לקהילה. כמובן זו אנלוגיה בלבד, והיא פשטנית מבחינות חשובות.13

Meir Buzaglo

One comment
  • x

    What we have today is secular forces that are trying to move beyond the world of the individual and shape a new politics. The problem is that like any new thing there is great confusion/embarrassment (Udi choose which is meant by מבוכה here). Ostensibly, this embarrassment/confusion can be understood as follows: to ask to get married without a rabbi, but by a clerk, is like asking to be circumcised by a doctor, not by a Mohel (and not for reasons of health). This is a demand to replace the rabbi by the state, and gives the state access to the community allowing the state to invade it. This is, of course, only an analogy and in important ways is simplified.

     

x

הסיבות ההיסטוריות להנהגת נישואין דתיים בלבד

מקורו של ההסדר הקיים בענייני הנישואין והגירושין בישראל הוא בחקיקה עות’מאנית (“שיטת המילט”) ששומרה ע”י המנדט הבריטי ואומצה ע”י מדינת ישראל עם הקמתה. הסדר זה קובע כי ענייני נישואין וגירושין של כל תושבי ישראל, יוסדרו על פי הדין הדתי שלהם ובאמצעות המוסדות הדתיים שלהם.

בראשית שנות החמישים, כשנחקק חוק שיפוט בתי דין רבניים (במסגרתו עוגנה תחולתו של הדין האישי על נישואין וגירושין של יהודים), הוא היווה פשרה הולמת בין תפיסות שונות בציבור היהודי ונתפש כחיוני למניעת פילוג בעם היהודי ולמניעת נישואי יהודים לבני דתות אחרות. בנוסף, היקף הקושי המעשי שנוצר בעקבותיו היה מוגבל: מספר האנשים  שלא יכלו להינשא לפי הדין הדתי היה קטן ונמצאו דרכים שונות להתמודד עם קשיים מעשיים ואידיאולוגיים שההסדר יצר.

בעשרות השנים האחרונות, נדחו מגוון הצעות לשינוי המצב הקיים. בין הנימוקים המרכזיים לדחיית ההצעות נמנו: החשש מריבוי ממזרות, שימור ציביונה היהודי של המדינה כפי שהוגדר ב”סטאטוס קוו”, הגברת הלכידות והאחדות בין הקבוצות השונות בעם ומניעת נישואי תערובת.

להרחבה (נייר העמדה מעמ’ 19).

הסיבות ההיסטוריות להנהגת נישואין דתיים בלבד

הסיבות ההיסטוריות להנהגת נישואין דתיים בלבד

One comment
  • x

    The historical reasons for instituting religious marriage as the only option

    The source of the current system governing marriage and divorce in Israel is the Ottoman law (the “Millet system”), which was continued by the British Mandate and adopted by the State of Israel upon its establishment. According to this system, when it comes to matters of marriage and divorce, every resident of the State of Israel is governed by his/her respective religious laws and religious institutions.

    In the early nineteen fifties, when Israel’s Rabbinical Court Jurisdiction (marriage and divorce) Law was passed (which applied personal status law to Jewish marriage and divorce), it was considered an appropriate compromise between different approaches within the Jewish public and a critical step in averting a rift within the Jewish people, as well as a means to prevent Jews from marrying people from other faiths. In addition, the practical difficulties that resulted from the passing of this law was limited: the number of people who could not marry under religious law was small and various ways to deal with the resulting practical and ideological difficulties were found.

    In the past few decades, various proposals to change the status quo have been rejected. Primary justifications for rejecting these proposals include: concerns for an increase in cases of bastardy, the need to safeguard the Jewish character of the state as it was defined in the “status quo”, strengthening cohesion and unity between various Jewish groups and the need to prevent intermarriage.

    For a more detailed discussion see position paper, p.19.

    close

הפגיעה בזכויות האדם במצב כיום

x

מעמדה של הזכות לנישואין כזכות יסוד אינו מעוגן בחוקי היסוד של המדינה, אך הוא נגזר מאמנות בינלאומיות שעליהן ישראל חתומה ומפסיקתו של בית המשפט העליון.

מדינת ישראל חתמה על האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות ואשררה אותה (להוסיף קישור). סעיף 23 לאמנה כולל הכרזה כי הזכות לנישואין תוכר “ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת”.  בניגוד לכך, תחולתו הבלעדית של הדין הדתי בענייני נישואין וגירושין מטילה מגבלות רבות על מימוש זכותם של אזרחי ישראל להינשא: מגבלות הנוגעות לזהותו של בן הזוג, שלילת האפשרות לנישואים בין-דתיים, אי הכרה בטקסים דתיים שאינם אורתודוקסיים, אי שיוויון מובנה של הנשים בטקס הנישואין והגירושין ועוד. לכן, צירפה ישראל הסתייגות מתאימה לחתימתה על האמנה.

בהמשך לכך, הכיר בית המשפט העליון בחשיבות התא המשפחתי וחיי הנישואין ובזכותו החוקתית של כל אדם בישראל לנישואין ולחיי משפחה.

להרחבה: רות גביזון , נייר העמדה (בעמ’ 38), אהרון ברק.

הזכות לנישואין

הזכות לנישואין

One comment
  • x

    The right to marry

    The status of the right to marry as a fundamental right is derived from international conventions to which Israel is a signatory and rulings by the High Court of Justice.

    However, the fact that marriage and divorce are exclusively governed by religious law means that the citizens of Israel face many restrictions when they wish to realize their right to marry: restrictions relating to the identity of the potential spouse, denial of interfaith marriages, the fact that non orthodox rituals are not recognized, structural inequality which does not favor women in marriage and divorce, and more.

    For the full discussion see: Ruth Gavison, position paper (on p.38), Aharon Barak.

    close

x

מקור לדיון

סעיף 23 לאמנה הבינלאומיות לזכויות אזרחיות ופוליטיות עוסק בעיקר בהגנה על זכויותיהם של בני הזוג לחירות ולשוויון בקשר הנישואין. מדינות אשר חתומות על האמנה יכולות לקבע הסדרים שונים בתחום דיני המשפחה, אולם הסדרים אלו חייבים לציית לאילוצים של זכויות האדם. למדינה אין סמכות להפר את זכויות האדם או לגבור עליהן, ללא קשר לסוג המשטר שחל בה או לזהותם (הדתית או האתנית) של בני הזוג.
ישראל חתמה על האמנה ואישררה אותה, אולם הגישה הסתייגות לגבי סעיף 23, משום שהמונופולין הדתי שקיים בישראל בתחום הנישואין והגירושין מטיל מגבלות על החירות והשיוויון של בני זוג המבקשים להינשא (או להתגרש).
מאידך – הפסקה הראשונה בסעיף מתייחס לזכות ההגנה על “מוסד המשפחה” – זכות זו מטילה חובה על החברה ועל המדינה. לאור המחויבות של החברה להגן על מוסד המשפחה, מתעוררת השאלה האם עליה להגן על המשפחה גם מפני בני הזוג עצמם?
בנוסף – עולה השאלה מה מעמדה של הזכות למשפחה של יחידים למול זכותן של קהילות מובחנות לשמר את תרבותן (אשר עשויה למצוא ביטוי מיוחד דווקא בהגדרת המשפחה וגבולותיה)? נראה שישנו מתח בין זכותם של פרטים להקים משפחה, לבין זכותה של החברה האזרחית בה היא חיה, ולזכותן הקיבוצית של קהילות תרבותיות אליהן משתייכים בני הזוג- לשמור על ייחודן.

להרחבה: רות גביזון

One comment
  • x

    Article 23 in the international Covenant on Civil and Political Rights mainly focuses on the protection of the rights of the couple to freedom and equality within a marriage. States which have signed the covenant can put in place different arrangements in the area of family law, but these must conform to the constraints dictated by human rights. The state does not have the authority to infringe human rights or supersede them regardless of the type of regime in place or the religious and ethnic identity of the couple.

    Israel has signed and ratified the covenant, but tendered its reservation regarding article 23 because the religious monopoly that exists in Israel in the area of marriage and divorce imposes restrictions on the freedom and equality of the couple who which to marry (or divorce).

    On the other hand – the first clause in this article is about the “family group unit’s” right to protection – this right places an obligation on society and the state. In light of society’s obligation to safeguard the institution of the family, a question arises whether it ought to also protect the family from the couple?

    Another question that arises in this context is what is the status of the individual’s right to a family when weighed against the rights of distinct communities to preserve their culture (which may find unique expression particularly in the ways in which families are defined and delineated)? It seems there is tension between the rights of individuals to build a family and the rights held by the civil society amongst which the family lives. There is also a tension between individuals’ right to a family and collective right of cultural communities – to which the couple belong – to preserve their unique character.

    For an expanded discussion see: Ruth Gavison

    Close

     

x

חופש הדת

הזכות לחופש הדת מעוגנת, בין היתר, במגילת העצמאות ובהכרזה האוניברסלית של זכויות האדם. פירושה, בהקשר של נישואין וגירושין הוא שיש להעניק לכל אדם  אפשרות בחירה בין טקסים דתיים שונים, לצד אפשרות להימנע לחלוטין מכל היבט דתי בטקס.

הדין בישראל מנוגד לעקרון זה משום שהוא מאפשר נישואין רק לפי הדין הדתי של העדה הדתית אליה משתייכים בני הזוג ואינו מאפשר בחירה בין טקסים שונים, אף לא בין טקסים אלטרנטיביים בתוך אותה הדת.

להרחבה: דני סטטמןנייר העמדה (עמ’ 41)

חופש דת

חופש דת

One comment
  • x

    Freedom of Religion

    The right to freedom of religion is founded in, among other things, Israel’s Declaration of Independence and the Universal Declaration of Human Rights. In the area of marriage and divorce this means that every human being has the right to choose between different religious rituals, alongside the right to marry in a ceremony completely devoid of any religious aspect.

    The law in Israel stands in conflict with this principle because it allows for marriage only according to the religious law of the community to which the couple belongs, and does not allow for a choice between different rituals or between alternative rituals within the same religion.

    For an expanded discussion see: Daniel Statman, position paper (p.41)

    Close

     

x

הזכות לשיוויון

מעמדה של הזכות לשיוויון כזכות יסוד מעוגן באמנות בינלאומיות עליהן חתומה ישראל ובפסיקתו של ביהמ”ש העליון.

תחולתו הבלעדית של הדין הדתי על ענייני נישואין וגירושין בישראל פוגעת בשיוויון במספר היבטים: פערים משמעותיים בין המינים, בזכויותיהם של בני הזוג במהלך הניושאין ובעיקר  בעת היציאה מהם, חוסר שיוויון בין סוגי הטקסים הדתיים השונים אלה שמוכרים על ידי המדינה ואלה שאינם, חוסר ההכרה בזכויותיהם של בני דתות שונות וזוגות בני אותו מין להינשא.

להרחבה נייר העמדה (עמ’ 42), רות גביזון

הזכות לשיוויון

הזכות לשיוויון

One comment
  • x

    The right to equality

    The right to equality as a fundamental right is founded in the international conventions to which Israel is a signatory and in the rulings of Israel’s Supreme Court.

    The exclusive jurisdiction given to religious law over matters of marriage and divorce in Israel infringes the principle of equality on several counts: significant gender gaps, infringements of the rights of the couple during marriage and upon leaving the framework of marriage, lack of equality between the various religious texts – those recognized by the state and those which are not, non recognition of the right of people belonging to different religions and same sex couples to marry.

    For an expanded discussion: position paper (p.42), Ruth Gavison

קידום ערכי הכלל תוך פגיעה בזכויות הפרט

x

הפגיעות החמורות והמגוונות בזכויות אדם, כשלעצמן, יכלו להספיק כדי לבסס טיעון חזק לטובת הכרעה על ביטולו של המונופול הדתי בענייני נישואין וגירושין. אלא שלמונופול הדתי יש גם תרומה לערכים חשובים, כגון ערכים תרבותיים ולאומיים.

לדעתנו, למרות הטיעונים הללו, אופייה היהודי של המדינה אינו מקנה תוקף מיוחד לטיעון זה לטובת מונופול דתי על נישואין וגירושין. זה הוא טיעון כבד משקל, שאנו מקבלים אותו לטובת הכרה מלאה בחירותם של פרטים לבחור נישואין דתיים, ואף באימוץ עמדות חינוכיות המעודדות אנשים לתת משקל חשוב ליצירת קשר נישואין בתוך תרבותם ובצורה המשקפת אותה. ברם אין זה טיעון בעד מסגרת משפטית שאינה מאפשרת נישואין בדרך לא דתית.

וסטרייך – שיפמן

וסטרייך – שיפמן

3 Comments
  • x

    הרצון להנהיג נישואים אזרחיים בישראל מתפרש כרצון לפתור בעיות של הפרט על חשבון הכלל. העיקרון היסודי שהנחה את מנהיגי המדינה בראשיתה, שטובת הכלל גדולה יותר מטובת הפרט ואף חשובה יותר, יתנפץ עם הנהגת נישואים אזרחיים. יחסי היחיד והציבור ישתנו מאחריות הפרט לכלל, כלומר לעם, למצב שבו אין לפגוע ביחיד גם אם הכלל כולו נפגע מכך..

    בעקבות הנהגת נישואים על פי ההלכה, ישנם בני זוג שאינם יכולים לבוא בברית הנישואים, והם כמובן נפגעים מכך. עם כל הצער והכאב המובנים, מצבם של בני זוג כאלו דומה למצבם של בני זוג העומדים להינשא, ומתגלה במהלך בדיקות גנטיות כי הילדים שייוולדו להם יסבלו בוודאות ממומים קשים. הם בוודאי יבחרו בצער רב שלא לממש את אהבתם, מתוך אחריות לצאציהם.
    במשך כל הדורות היו קבוצות בעם ישראל שחיפשו דרכים לשנות את ההלכה, כגון הצדוקים והקראים. הקבוצות הללו נדחו על ידי העם בחושו הבריא והאחראי לקיומו הנצחי.
    המשך קיומו, אחדותו וטהרתו ושל עם ישראל והיוחסין שנשמרו בקפידה במשך אלפי שנים ואם כוונתם של המציעים היא להביא לשינוי ייחודו של עם ישראל ולהפוך אותו להיות ככל הגויים, עליהם לומר זאת בפירוש ובגלוי, ולא להתכסות בטיעונים של זכויות הפרט.

    למאמר המלא.

    הרב אלי בן דהן

    הרב אלי בן דהן

  • Editor

  • x

    Severe and pervasive infringements of human rights in the service of important cultural goals cannot be justified.

    In accordance with this, even if religion’s monopoly over marriage and divorce contributes to the Jewish character of the state, one cannot justify the pervasive violation of human rights that it entails, and it must be changed.

    For an expanded discussion see: position paper, p.44

    close

     

x

“העדפה סימבולית” של נישואין (ובכללה העדפה של נישואין דתיים) על פני ידועים בציבור היא לגיטימית מנקודת מבט ליברלית, כל עוד ניתנות לידועים בציבור זכויות שוות.

למאמר המלא.

דני סטטמן

8 Comments
  • x

    לב הבעיה הוא בכך שהדין הדתי הנוהג עשוי למנוע מזוגות שהיו מעוניינים בנישואין מללכת בדרך זו, ומאלץ אותם לחיות כידועים בציבור (כגון: זוגות בני דתות שונות ופסולי חיתון. לכל הפחות, עבור זוגות אלו הבחירה במוסד הידועים בציבור נובעת מאילוץ ואיננה משקפת הכרעה אוטונומית, ולפיכך איננה משקפת הסדר לגיטימי.

    וסטרייך – שיפמן

    וסטרייך – שיפמן

  • דני סטטמן

  • Moderator

  • Editor

  • Editor

  • Editor

  • Editor

  • Editor

x

מוסד הנישואין אינו פרטי אלא ציבורי ולכן הוא מבטא את תפיסות החברה ביחס לנישואין ומשפחה.

Meir Buzaglo

One comment
  • Editor

x

אין כל הצדקה לפגיעה בזכויות הפרט לשם קידום ערכים ע”י המדינה.

להרחבה

עמדת קצה ליברלית

עמדת קצה ליברלית

One comment
  • Editor

x

המשפחה היא יסוד תרבותי מהותי של הזהות היהודית. מדינה יהודית מחויבת להמשיך את מורשת הדורות ולכן עליה להכיר בנישואין על פי ההלכה בלבד.

אין כל אפשרות להכיר בנישואין בדרך אחרת, אולם ניתן להשלים עם שותפות של בני זוג כישות משפטית פרטית.

להרחבה.

דעת הרב אליעזר מלמד

One comment
  • x

    The family is an essential cultural component of Jewish identity. A Jewish state is obligated to uphold age-old traditions and, therefore, must only recognize a marriage that is sanctioned by Jewish Law (Halacha). There is no option of recognizing marriage in any other way, but we can accept the idea of a couple’s partnership as a private legal entity.

    For an expanded discussion

    close

אחדות העם היהודי

x

חשש קיומי לעתידו של העם ולאחדותו מצדיקים פגיעה מסוימת בזכויות הפרט.

להרחבה: שלמה אבינרי , הרב דוד סתיו (מדקה 0:51).

שלמה אבינרי והרב דוד סתיו

שלמה אבינרי והרב דוד סתיו

3 Comments
  • x

    דווקא שימור המצב הקיים יוצר פילוג גדול בעם  היהודי. היעדר ההכרה בזרמים יהודיים שאינם אורתודוקסיים גורם לניכור וריחוק של מיליוני יהודים (בארץ ובתפוצות) לישראל ולממסד הרבני.

    להרחבה- עמ’ 22 בנייר העמדה

    וסטרייך – שיפמן

    וסטרייך – שיפמן

  • Editor

  • x

    An existential concern for the future and unity of the Jewish people justify infringements of individual rights to a certain extent.

    For an expanded discussion see: Shlomo Avineri, Rabbi David Stav (from 0:51)

One comment
  • x

    For a discussion of the threat of disunity amongst the Jewish people

דרכים לאיזון ה”יהודי” וה”דמוקרטי”

x

המחויבות של ישראל לזכויות אדם אינה מתבססת רק על היותה דמוקרטיה. זו מחויבות נפרדת שתקפה גם במדינות שאינן דמוקרטיות. גם אין ניגוד עניינים הכרחי בין אופייה היהודי של המדינה לבין ההגנה על זכויות האדם. אדרבה, היסודות שעליהם מושתתות זכויות האדם מעוגנים גם בעולמה של היהדות. לפיכך, הצבעה על העובדה שהמונופול הדתי (אורתודוקסי) בענייני נישואין וגירושין פוגע משמעותית בזכויות אדם היא טענה נורמטיבית כבדת משקל נגד המשך אימוצו של הסדר כזה בישראל גם מנקודת המבט הדתית.

להרחבה- עמ’ 38 בנייר העמדה.

וסטרייך – שיפמן

וסטרייך – שיפמן

One comment
  • x

    The importance of human rights is derived from both democratic and Jewish principles. Hence, the pervasive infringements of these rights justify changing the current system, from both a democratic and Jewish point-of-view. For an expanded discussion see p.38 in the position paper.

x

יש להבטיח את ההגנה על זכויות האדם בענייני נישואין וגירושין, באמצעות פרשנות של רוח ההלכה בדרך שמכילה תפישה דמוקרטית.

לשם כך, ניתן לעשות שימוש במודל שפיתחתי: “מודה, מבדיל ומוציא”. לפיו יש להודות בפגיעה בזכויות אדם, להבדיל בין הדין האזרחי לבין ההלכה ולהוציא – השראה ממורשת ישראל לפתרון הסוגיה. מודל זה יושם בשני פסקי דין אשר מוזכרים בדבריי.

לצפייה.

סוזן וייס

One comment
  • x

    We must ensure that in matters relating to marriage and divorce human rights are protected. We can achieve this through interpreting the spirit of Jewish law (Halacha) in a way that embodies a democratic approach.

    For this purpose I have developed a model called “acknowledge, distinguish and derive”. According to this model, one must acknowledge the fact that human rights have been violated, distinguish between civil law and Jewish law, and derive inspiration and guidance for resolving the conflict from Jewish tradition. This model has been put to use in two court rulings, which I mention.

    To view

x

שחר ליפשיץ – הרעיון של ברית הזוגיות הוא פתרון של פשרה שאני תומך בו. הכרחי בעיני שהמדינה תאפשר לכל מי שמעוניין לקבל הכרה רשמית בזוגיות שלו. לשם כך, אני מוכן להתפשר במישור הסמלי (של “המותגים”) ולהחליף את הכינוי נישואין ב”ברית זוגיות”.

לצפייה (פאנל 5, shahar4a, מהתחלה).

הרב רוזן – אני מוכן לקבל נישואין אזרחיים בישראל, בשני תנאים. האחד – שלא יקראו לזה נישואין, אלא זוגיות. זה עניין סמנטי, אבל הסימבוליות חשובה בעיניי – במדינה יהודית הנישואין הם דתיים. התנאי השני הוא ביטול מעמד הידועה בציבור של אשת איש. היום בישראל מתרחש אחד הדברים המחפירים ביותר בעולם, שאין כמעט מדינות שמאפשרות אותו – מצב שבו אישה נשואה לראובן, ובו בזמן היא הידועה בציבור של שמעון, ומקבלת את כל הזכויות וההטבות.

להרחבה.

הרב שרלו– באופן אישי, אני תומך מלכתחילה ולא רק כאמצעי כניעה במציאת הסכמת ביניים, שתותיר את מסלול הנישואין כדת משה וישראל כדרך העיקרית והבסיסית, אך תפתור את בעיית הזוגות הרבים המבקשים להינשא ואנו אוחזים בשני קצוות המקל – מחד גיסא לא משיאים אותם ומאידך גיסא לא מאפשרים להם ללכת בדרך אחרת.

להרחבה.

חביבה פדיה – השיוך של מושג הנישואין רק לנישואין על פי ההלכה יכול לאזן את פתיחת האפשרות למסלולים אזרחיים שיאפשרו פתרון  הבעיות שזכויות האזרח מציבות. לפיכך אם יונהג מסלול נישואין אזרחיים אני בעד לתת לו שם שונה כמו “ברית הזוגיות” או אחר מן הנישואין. הטעם לעמדתי הוא שאני מתנגדת להליך חילון של הדת באמצעים הקוראים לטולרנטיות ומנכיחים קולוניאליזם מסוג חדש. זהו כיבוש של המערכת מתוך עצמה וניסיון להביסה בטרמינולוגיה שלה דבר העלול להגביר זעם והתנגדות ובחשבון אחרון אינו מניח מרחב מחייה שונה לדת כשלעצמה ולמדינה כשלעצמה.

מסלול דתי ייחודי לצד חלופה אזרחית רשמית

מסלול דתי ייחודי לצד חלופה אזרחית רשמית

3 Comments
  • x

    למרות שאני סבורה שיש צורך לפתוח מסגרת אזרחית רחבה שתאפשר מגוון רחב של מסלולים , אני מסכימה שמסגרת זו איננה צריכה להיות מוגדרת כנישואין וזאת כדי למנוע את הפגיעה בתפיסה המסורתית של מושג הנישואין.

    לצפייה.

    איילת ברג-ורמן

  • x

    A unique religious track alongside an official civil alternative > Although I think there is a need to develop a uniform civil framework, perhaps, in order to avoid undermining the traditional notion of the marriage, this framework does not need to be defined as marriage.

  • x

    A unique religious track/option alongside an official civil alternative

    We must maintain a recognition of religious marriage as the only principal route to marriage in this state. In addition, we must offer a civil alternative for registering a couple, called “matrimonial partnership”, which would be available to couples who cannot or do not want to get married according to religious law.

    Positions by: Shahar Lifshitz, Rabbi Yisrael Rosen, Rabbi Yuval Cherlow

    Close

x

שי זרחי – צריכה להיות הסדרה אזרחית של הנישואין במובן המשפטי שעל בסיסה יקבעו הזכויות והחובות של זוגות שונים. אולם, טקסי הנישואין והאלמנטים התרבותיים של האירוע צריכים להיעשות במסגרתן של הקבוצות השונות בחברה, כך שיוכל להתבטא המגוון הקיים של קהילות יהודיות שונות.

ויסטרייך ושיפמן – אין אנו מערערים על זכותם של בני הזוג לבחור בקשר נישואין דתי, על מכלול הזכויות והחובות הכלולות בו, ועל מאפייניו של מוסד הנישואין הנגזרים מכך. טענתנו היא כי המדינה איננה יכולה לכפות אורח חיים שכזה על אזרחיה. אופיו של מוסד הנישואין, מעבר לדרישות הסף שעל המדינה להציב, צריך להיקבע על ידי בחירה של בני הזוג.

לדעתנו, אופייה היהודי של המדינה – אף אם הוא מתפרש כעניין דתי, פירוש שהינו שנוי במחלוקת – אינו מקנה תוקף מיוחד לטיעון זה לטובת מונופול דתי על נישואין וגירושין. זה הוא טיעון כבד משקל, שאנו מקבלים אותו לטובת הכרה מלאה בחירותם של פרטים לבחור נישואין דתיים, ואף באימוץ עמדות חינוכיות המעודדות אנשים לתת משקל חשוב ליצירת קשר נישואין בתוך תרבותם ובצורה המשקפת אותה. ברם אין זה טיעון בעד מסגרת משפטית שאינה מאפשרת נישואין בדרך לא דתית. יתרה מזו, מונופול דתי כזה עלול אף להחליש את המשמעות התרבותית־חינוכית של לכידות קהילתית תרבותית. לפי הצעתנו, על בני זוג המעוניינים להינשא לעמוד בדרישות מוקדמות לקבלת רישיון אזרחי לנישואין, ואז יוכלו להינשא. הדין הנוהג, הן לעניין נישואין והן לעניין גירושין, יהיה הדין האזרחי, אולם בני הזוג יהיו חופשיים לבחור טקס כרצונם: אם טקס דתי  (וכמובן – תוך אפשרות בחירה בין מגוון טקסים דתיים) ואם טקס אזרחי ואף כאן יש מגוון דרכים אפשריות, כולל למשל דרכים שיש בהן מורשת תרבותית פרטיקולרית שאינה דתית, ואשר בכולם יישמר היסוד המשפטי הנדרש.

מסגרת אזרחית אחידה

מסגרת אזרחית אחידה

One comment
  • x

    A uniform civil framework

    In fact, a broad civil framework could yield a wider and more varied expression of Jewish identity in that it recognizes different forms of Jewish expression in rituals even when these are not strictly Orthodox. These would include a variety of Jewish revival movements such as Reform, Conservative and even secular rituals which would draw on traditional elements in an atmosphere of freedom and an absence of coercion. This would facilitate greater identification with Jewish tradition.

One comment
  • Editor

כותרת של ראשי פרקים

הפגיעה בזכויות האדם במצב כיום

לקריאה

קידום ערכי הכלל תוך פגיעה בזכויות הפרט

לקריאה

אחדות העם היהודי

לקריאה

דרכים לאיזון ה”יהודי” וה”דמוקרטי”

לקריאה

Last opinions

user profile image
Editor
9.06.2015 1:11

For a discussion of civil alternatives to marriage.

user profile image
Editor
9.06.2015 1:09
A uniform civil framework

In fact, a broad civil framework could yield a wider and more varied expression of Jewish identity in that it recognizes different forms of Jewish expression in rituals even when these are not strictly Orthodox. These would include a variety of Jewish revival movements such as Reform, Conservative and even secular rituals which would draw on traditional elements in an atmosphere of freedom and an absence of coercion. This would facilitate greater identification with Jewish tradition.

For an expanded discussion see Shay Zarchi, as well as: Avishalom Wesreich, Pinhas Shifman, in a position paper by the Metzilah Center, p.40

user profile image
Editor
8.06.2015 12:53

For a discussion of the rift amongst the Jewish people

מקורות אחרונים

Participants