לשיטתי יש ביסוד הכלכלה התחרותית המודרנית אלמנטים של מלחמה, ולכן צריך לייצר קוד אתי ספציפי למה מותר לעשות במלחמה כלכלית זו. כמובן שאין לעבור על החוק, ובמדינות מסוימות הדוגמה בשאלה אינה חוקית.

המקור המדויק הוא: “רבי יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח ולא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקח. ואם תאמר עצה טובה אני מוסר לו, והרי הדבר מסור ללב, נאמר בו ויראת מאלקיך.”
לפי פירושך לחלק המודגש שהלוקח שואל מה המחיר, לא ברור כלל מה “העצה הטובה” שהוא מוסר לו. לכן צריך לפרש שהלוקח אומר לו: לדעתי חפץ כזה שווה כך וכך, ואת זה אסור לומר לו. אבל לשאול סתם נראה לי שאין איסור.

ריגול תעשייתי לכשעצמו לגיטימי. לכאורה המקרה המוצג הוא איסור מפורש: “רבי יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח ולא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח” (ספרא בהר פרשה ג). אמנם בתערוכות כאלו מקובל שחלק מהמבקרים באים כדי ללמוד את השוק, ולכן אינני רואה בעיה בשכירת האנשים.

מקרה מבחן: חברות רבות מציגות בתערוכה את מוצריהן הנוכחיים והעתידיים ללקוחות פוטנציאליים. מקובל שחברות מתחרות שוכרות אנשים שיציגו עצמם כלקוחות פוטנציאליים כדי לקבל מידע על תכניות החברה המתחרה.
האם דבר זה בגדר הונאה או שיש לו היתר?