יש להוסיף בצד המסלול הדתי הקיים מסלול נוסף – מסלול אזרחי למי שחפץ בו.
בעלי העמדה: שחר ליפשיץ, נפתלי רוטנברג
יש לשנות את המצב הקיים מן השורש. וליצור מסגרת אזרחית רחבה ואחידה לנישואין וגירושין.
מי שירצה להינשא יקבל רישיון אזרחי מטעם המדינה. לאחר מכן, בני הזוג יוכלו לבחור בין טקסי נישואין שונים (דתיים או אזרחיים) שיערכו על ידי מי שהוסמכו מטעם המדינה. דיני משפחה אזרחיים יסדירו את התנאים לנישואין, היחסים הפנימיים בין בני הזוג במהלך חייהם המשותפים והגירושין.
בעלי העמדה: פנחס שיפמן, אבישלום וסטרייך
זוגיות תיווצר על ידי הסכם משפטי בין שני בני הזוג . הסכם זה יאפשר רישומם על ידי המדינה כמי שזכאים לקבל את כל הזכויות המוקנות לזוגות נשואים. לעומת זאת המושג "נישואין " ישאר כפי שהוא כיום – רק על פי ההלכה. מודל זה מאפשר גם את חופש הבחירה של כל זוג להנשא בדרכו וגם ישמר את מהות הנישואין כדת משה וישראל.
בעל העמדה: הרב אליעזר מלמד.
המחלוקת העיקרית היא
בין שתי שיטות המפורטות בעמדות הפתיחה.
שיטה אחת היא גישת המסלולים קרי : יצירת מסלול אזרחי אחד נוסף על זה הדתי והשיטה השניה השיטה האזרחית הרחבה טוענת שיש לחייברק רישום נישואין אזרחי לכולם , כאשר את הטקס יוכלו לנהל אישים מהשקפות עולם שונות
מסורתיים , רפורמים, חילוניים ועוד – שיוסמכו על ידי המדינה, ליצור את הרישום האזרחי הנדרש.
הטיעונים העיקריים נגד גישת המסלולים הם הדיכוטומיות והיעדר התמודדות מספקת
עם מצוקותיהם של מי שנישאו בנישואין דתיים.
לעומתה, המסגרת האזרחית הרחבה מכילה מגוון של אפשרויות לאזרח, אך עלולה לגרום לריבוי ממזרים ולפילוג בעם,
בשל האפשרות שמי שנישאה בנישואין דתיים ,תתגרש בבית משפט אזרחי (ללא קבלת גט) ולאחר מכן תנשא בשנית – ילדיה יחשבו לממזרים .
מצב זה – עלול לגרום ליצירת פנקסי נישואין נפרדים לכל קהילה שיובילו לקרע בחברה הישראלית.
