נוטה דעת הרוב בבית המדרש לאמור כי בימינו, אין דיני הונאת ממון המופיעים במקורות היהודים (הונאה יותר משתות וכו') רלוונטיים מכיוון שחלק מהותי מדיני ההונאה המסורתיים מבוסס על מידע שלא קיים אצל אחד הצדדים. מכיוון שבימינו המידע מצוי לכולם אז אין משמעות לדיני הונאה. לכן אנו נתמקד בהונאה לפי הגדרתה זו: "פעולה או מהלך של רמאות" הכוללים הן הסתרת מידע קריטי והן מצג שווא ביודעין.
דוברי העמדה: יוסי צוריה, אברהם פופקו ומשה שליסל.

יש שגיאה בסיסית בהבנת 'הונאה' כרמאות. 'הונאה' בעברית מקראית פירושה לדעתי, כמו להבנת חז"ל, פגיעה ולחץ קשה, שיכול להיגרם על ידי רמאות בממון או על ידי פגיעה בדיבור. ההונאה היא תחושת חוסר האונים של מי שרימו אותו ולא היו לו די כלים כדי להתמודד, ולכן יש היום אלפי צורות חדשות של הונאה גם בממון, ולאו דווקא ברמות מחירים רגילות.
אני מפנה למאמר קצר מתוך פרקי לשון שכתבתי למפעל 'מקראות' על פרשת משפטים (על אודות 'מקראות' במיוחד לפרשת יתרו, ראו באתר שלי).
דובר העמדה: הרב יואל בן נון.