יש לבטל כליל את רישום הנישואין . על המדינה לכבד את האוטונומיה של בני הזוג ולהימנע מהתערבות במערכת היחסים ביניהם. יש להסתפק במושג ה”ידועים בציבור” בצורתו המורחבת כיום: קרי – הקניית כל הזכויות המוגדרות כיום ברישום לידועים בציבור.
בעל העמדה: ירון לונדון.
כל שינוי משמעותי במצב הקיים יפגע בצביון היהודי של המדינה ועלול ליצור פילוג בעם.
עמדה מרוככת מציעה לעשות שימוש במסלול רישום אזרחי רק עבור המנועים מלהינשא לפי הדין הדתי (פסולי חיתון, להט”בים, זוגות מעורבים), אשר לא יוגדר כ”נישואין” אלא במונח אחר .
בעלי העמדה: רחל סילבצקי , הרב דוד סתיו.
יש להוסיף בצד המסלול הדתי הקיים מסלול אחד נוסף – מסלול אזרחי למי שחפץ בו. בתוך ההצעה הזו יש שתי חלופות:
חלופה א': להגדיר גם את האזרחי כ”נישואין” .
חלופה ב': למתג את המסלול האזרחי בשם אחר (כגון ברית זוגיות או חיים משותפים).
הסוגיה מהוה פתיחה לדיון הרחב בנושא נישואין וגירושין . לפיכך היא מציגה רק את העמדות העיקריות ומובילה מתוך הדיון הראשוני בהן לשאר הסוגיות השונות הקשורות לדילמה .
ככלל ,קיימות ארבע דעות עיקריות בשאלת רישום הנישואין: החל מהעמדה השמרנית של שימור הסטטוס קוו ,עם שינויים קלים ועד לעמדה הרדיקלית הגורסת שאין צורך ברישום כלל שכן אין למדינה מקום להתערב ברשות הפרט של הזוגיות והמשפחה.. הדיון הראשוני כאן מוביל בין השאר לשתי סוגיות מרכזיות :
1. המחלוקת שבין שיטת המסלולים (הוספת מסלול אזרחי למסלול הדתי הקיים) למול הנהגת מסגרת אזרחית רחבה שתכלול בחירה מתוך מגוון של דרכי נישואין, כך שהמסלול הדתי האורתודוקסי יהיה רק אחד מהם.
2. המתח העקרוני הגלום בהגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית מקבל ביטוי מודגש בשאלת הנישואין: כיצד מאזנים בין זכויות יסוד של הפרט (כמו החופש מדת והזכות לשיויון) לבין הצורך בעיצוב יהודי של המוסד התרבותי המרכזי: המשפחה.
