עמ' 23-25 בספרו של שחר ליפשיץ • שנת 2005

המהלך של חיזוק מוסד הידועים־ בציבור החל בחקיקה: בתחום זה קיים מגוון של חוקים ״סוציאליים״, כגון חקיקה העוסקת בהגנת הדייר, חוקים המקנים זכויות כלפי המוסד לביטוח לאומי, חיקוקים העוסקים בזכאות לקצבאות מגורמים שונים, דברי חקיקה המסדירים את הזכות לפיצויי פיטורים – העוסקים כולם בידועים־ בציבור ומקנים להם זכויות. לצד החקיקה הסוציאלית, חוקים נוספים מעניקים זכויות של ״נשואים״ לידועים־ בציבור, הבולטים ביותר הם חוק הירושה, תשכ״ה- 1965 וחוק השמות, תשט״ז־1956.

התייחסות המשווה את מעמדם של ידועים־ בציבור למעמדם של נשואים קיימת גם בחוקים שאינם ממוקדים בהקניית זכויות דווקא, כגון חוקים פליליים העוסקים באלימות במשפחה. בחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ״ה- 1995, נמשכה מגמת חקיקה זו, ובהגדרה של המושג ״בני משפחה״ נכללו גם ידועים־ בציבור. החקיקה האזרחית בעניין הידועים־ בציבור לא הצטיינה בעקיבות, ולפיכך, במקרים מסוימים לא הוקנו זכויות של נשואים לידועים­ בציבור ולא תמיד ברור אם מדובר בהבחנה שיטתית. עם זאת, כפי שציינתי בראשית הדברים, המגמה הכללית מקרבת בהחלט את מצבם המשפטי של ידועים־ בציבור למצבם של בני זוג נשואים.

הפסיקה נוקטת אמת מידה גמישה המרחיבה את מגוון האפשרויות להיחשב ידועים־ בציבור: היא הקלה את דרישות הסף של מצב זה, באמצעות צמצום ניכר של המבחנים הפורמליים הנדרשים כדי לזכות במעמד של ידוע־ בציבור (כגון הסתפקות בפרק זמן קצר ביותר של חיים משותפים). בד בבד, לא התקבלה בפסיקה פרשנות מצמצמת שלפיה רק אם הציבור יחשוב שבני הזוג נשואים כדין, יזכו בני הזוג להכרה כידועים־ בציבור כך איפשרה הפסיקה הקניית זכויות של ידועים־ בציבור לבני זוג גם כאשר אחד או אחת מהם נשוי או נשואה כדין. תרומה מיוחדת של הפסיקה למוסד הידועים־ בציבור קשורה לעיצובו של מערך היחסים הכלכלי בין הידועים־בציבור. כפי שנראה בהרחבה במהלך הדיון להלן, המשיכה הפסיקה גם בתחום זה את המגמה של השוואת מעמדם של ידועים־ בציבור למעמדם של נשואים..

(להוסיף קישור לקובץ של הפרק)