המקרים קורעי הלב בשבועות האחרונים מלמדים שוב, כי חובה להסדיר את הנושא ובהקדם.
יש לקבוע ״נוהל חברה”. לא יתכן שקצין העיר יסרב למסור הודעה על חלל צה”ל לחברתו בשל הטענה שאין נוהל מחייב בנושא.
מציאות זו גרמה לכך שרבות מהחברות של החללים קיבלו את ההודעה על מות יקירן בצורה לא רשמית ובדרך לא ראויה.
רבים מבין עשרות חללי צה”ל במערכה הנוכחית השאירו אחריהם בנות זוג שלא נישאו להם, אך היו בקשר משמעותי ועמוק. יש שהיו יחד לאורך תקופה ארוכה, ויש שקבעו תאריך לחתונה. ויש כמו חבריו של רס”ן בניה שראל ז”ל, שקיבלו הזמנה לחתונה.
צה”ל ומשרד הביטחון משקיעים מאמצים רבים וראויים להערכה בטיפול ובתמיכה במשפחות החללים, אולם מדובר במשפחה הגרעינית בלבד, בעוד שהחברות שאינן חלק רשמי מהמשפחה, נותרות ללא מענה.
מדובר בנשים צעירות שאיבדו ברגע את האהוב להן מכל, ומטבע הדברים הדבר יוצר משבר ומקשה על תפקוד ועל חזרה לשגרת היום יום. אסור לנו להמשיך להתעלם מהן. עלינו כמדינה לדאוג להן, ולהעניק להן סל טיפול נפשי שיכלול אפשרות לליווי יעוץ ותמיכה של אנשי מקצוע. התחייבתי לנושא אעדכן בהתפתחויות.
