Login

Aggressor or victim ? | עמוד דיון

Main opinions

Opening opinions

Aggressor or victim ?

Is an anonymous complaint of sexual harassment disqualify a politician from office

רוני שפירא

ישנם שני תנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לקבל מינוי של איש ציבור שהואשם ותיקו נסגר. האחד, הוא אופן התנהגותו והתנהלותו במהלך המשפט – על איש הציבור לשמור על יושרה לאורך כל הדרך. השני, הוא עשיית תשובה – על איש הציבור לקבל על עצמו תקופת צינון בה יתרום לחברה.

יובל גולדפוס

יש לקבל את הכרעת בית המשפט ולהתיחס לאיש ציבור שתיקו נסגר כאל מי שלא פשע ואין סיבה למנוע ממנו מלכהן שוב בתפקידו או בתפקידים ציבוריים אחרים.

ערן בן-יהודה

איש ציבור שתיקו נסגר נענש פעם אחת במהלך בירור ההאשמות נגדו, כשהוכפש שמו הטוב באמצעי התקשורת. לכן אין צורך להעניש אותו שנית לאחר שנסגר התיק ולמנוע ממנו לכהן בתפקיד ציבורי.

שירה בן-אלי

אמות המוסר שלנו ביחס לתפקיד ציבורי, צריכות להיות גבוהות יותר מאשר אמות המידה של החוק הפלילי. יש שלוש עילות שבגינן ניתן לסגור תיק (“חוסר ענין לציבור”, “אין ראיות מספיקות” ו- “חוסר אשמה”) והן אינן מהוות מדד מוסרי, אלא הצדקה פרוצדורלית בלבד.

Summary

The Discussion

x
כל הכבוד רוני! ראשית על היותך החלוץ הנחשוני שהשיק את התגובה הראשונה בבית מדרש שכפול בית פרת – שיהיה במזלט לכולנו . שנית על תושייתך המהירה ומציאתך את המשך הסיפור שאותו העלינו כבר בזכותך לעמוד המקורות שבאתר. (זוכרים? מצד שמאל למעלה בעמוד הזה, ואפשר כמובן גם בקישור ישיר) אבל לא לגמרי הצלחתי לרדת לסוף דעתך : א. מה הסקת מהמשך הסיפור ביחס לתגובתך כאן ? ב. את מדברת על דרך ההתנהלות של איש הציבור במשפט וכו’ – אבל כאן מדובר באנשים שמכחישים מכל וכל את ההאשמה כלפיהם – האם את שוללת את זכותם לכפור בהאשמה?
 

Udi Lion

רוני שפירא

7 Comments
  • Udi Lion

  • רוני שפירא

  • Udi Lion

  • רוני שפירא

  • שירה בן-אלי

  • Editor

  • פולינה סקלארבסקי

x

מתחבר לדברים של רוני, שרלבנטיים במיוחד כאשר מדובר בעוסקים בתורה כמו גם בצורכי ציבור. אדם המקדיש את חייו ללימוד תורה צריך להיות אדם שאין פגם מוסרי עמוק בהתנהלותו. כבני אדם, כולנו עלולים לחטוא אך גם לעשות תשובה, אך חלק מתהליך התשובה הוא גם ההתרחקות מהרוע והפרישה מהמקום בו היינו כדי לאלץ את עצמנו לקחת ‘פסק זמן’ בשביל להקדיש זמן לתשובה וברור מעמיק יותר של המקום שהגענו אליו. 

עמרי די-נור

2 Comments
  • שירה בן-אלי

  • michael barmatz

שלמה נטר

ערן בן-יהודה

יובל גולדפוס

x

לגבי מקרה 3 לעיל – איש ציבור אשר הורשע, ריצה את עונשו ומבקש עתה לחזור ולכהן –

עולות פה שאלות חשובות על המשמעות של ענישה (האם היא נועדה ללמד את העבריין לקח? לפצות את הנפגע? להגן על החברה מהשפעתו המזיקה של העבריין? להרתיע אחרים מלפשוע?), על האפשרות לעשות תשובה (האם אנו מוכנים לסלוח? האם תשובה “מוחקת” חטאים? האם אנחנו באמת מאפשרים לעבריין לעשות תשובה מלאה אם איננו נותנים לו לחזור לסטטוס ה”נקי” בו היה לפני שפשע? איך אנחנו מקבלים שבים/מי שריצה את עונשו בחזרה לחברה? האם חובה “לעשות תשובה” ולהביע חרטה כתנאי לריצוי העונש?).

אם כן נחליט להיכנס לדיון בנושא זה אני רוצה להציע לפחות שני מקורות נוספים –

1. חז”ל דנו כבר בנושא זה במסגרת המושג של “תקנת השבים”. במדינת ישראל של היום ישנו “חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים” (1981) אשר ניתן לקרוא עליו בקצרה בויקיפדיה – כאן.

2. ספציפית לגבי חזרה של איש ציבור לתפקידו לאחר שריצה את עונשו – ישנו דיון בנושא בכמה מקומות אצל חז”ל, וביניהם:

א. במשנה במסכת מכות פרק ב' משנה ח'

 וגם ברמב”ם –

ב הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ז, יג

ג. הלכות סנהדרין פרק יז, יב

יובל גולדפוס

מתן קפלן

Editor

Rav Yuval Cherlow

Editor

Last opinions

user profile image
Editor
3.06.2015 19:42
לפי ההלכה הזו – כאשר יש בעיה חברתית רחבה – שמחייבת פתרון אפשר להעניש וק”ו לסלק מתפקידו כדי לבלום את התופעה   יתכן שהמקבילה שלנו היום היא דוח מבקר המדינה ששניהם לא מוסדות ענישה וחקירה משפטית מלאה ואז אולי  אפשר להקים מוסד דומה להרכבי ועדת חקירה
user profile image
מתן קפלן
5.01.2015 21:28
, הייתי רוצה להחזיר אותנו לשאלות הרבות שהסיפור מעלה בכלל (למורכבות הרבה של הסיפור ביחס לאיש הציבור, ומהי שמועה רעה אני ממליץ להתבונן במקור של הרב יהודה ברנדס “חכם ששמועתו רעה”: מהי שמועתו רעה; האכזריות שבנידוי; תורת תלמיד חכם וכאן הלאה) ובפרט ליחס בין הציבור לבין תלמיד חכם, איש שררה.

מרכז הסיפור לטעמי הוא רב יהודה ולא המנודה ואולי הסיפור הזה הוא מה שלא כתוב בו ומה שלא שאלנו – 1. כיצד הציבור הגיב לדברי רבי יהודה. אין כל ספק ששמועתו של ההוא צורבא מרבנן הודלפה ל”כלי התקשורת” וכאן אולי נכנס יסוד נוסף שלא דיברנו עליו והוא מקומה של הרכילות וצהובונים שיש בכליהם לתרום תרומה רבה לכך שאנחנו כציבור לא מוכנים לסלוח וממהרים לשפוט.

2. כתוצאה מכך, מעמדו של רב יהודה יכול היה להיפגע – הסיפור משתמש בכך שאותו צורבא מרבנן ככל הנראה לא נודה עד הסוף בזמנו של רב יהודה.

3. כאן עולה קושיה נוספת: חוסר האמון של המערכת עצמה במה שפסק רב יהודה – למה לכתחילה לבטל נידוי? אם יש נידוי יש סיבה מספיק טובה לר' יהודה לפסוק כך (והראיה לכך היא סוף הסיפור בו עומד אותו תלמיד חכם זקן שהגיע באותו היום לבית המדרש כדי לתמוך בהמשך הנידוי)

4. מקור נוסף שארצה להביא אותו כנקודה למחשבה הוא סיפור דוד ובת שבע. אין כל טעם לבאר את הסיפור ואת המורכבות שפסוקים, אבל הסיפור מעלה כמה נקודות למחשבה כפי שעלו כאן:

א. הכרתו של דוד המלך בחטאו – האם יש בה מספיק כדי שדוד המלך ישוב למלוך?

ב. הנביא והפרספקטיבה האלוהית על החטא – חטאים חמורים (של רצח וניאוף), ובכל זאת בוחר הנביא למחול (במידת מה)

ג. שימוש איש השררה בחוק ואי יכולתו של החוק לתת תשובה מספיקה למצבים כאלה  – אע”פ שמבחינה חוקית הוא לא נאף או רצח הנביא רואה בכך חטא חמור ובעקבות כך גם העונש.

ד. השאלה המרכזית שאני חושב שיש לשאול- האם אנחנו כחברה דמוקרטית מערבית, היינו מסוגלים למחול לדוד המלך לאחר שהוא עשה תשובה? (ואם תמשיכו עד כמעט סוף שמואל, תיווכחו לדעת שדוד המלך לאחר החטא אינו דוד המלך שאנחנו מכירים. הוא אדיש, פסיבי, מתרחק, וחושב שהממלכה שלו, כעונש, תיקרע מידיו. המעניין הוא – שהחבורה סביבו לא מבינה את המתרחש); האם אנחנו היינו מסוגלים להגיד לנתן הנביא- צדקת, או שגם לנתן הנביא עצמו היו מתנגדים – דוד המלך לא יכול לעשות כך וכו'…

מה שאני רוצה ללמוד מסיפור דוד ובת שבע הוא גם את השאלה – יחס הציבור, כלפי שני דברים:

1. החוטא והחטא

2. היכולת שלנו כציבור למחול; הסכנה שבאי היכולת של הציבור למחול.

מכאן מסקנות לסיפור רב יהודה וההוא צורבא מרבנן. עד כמה אנחנו קשובים לכך שלרב יהודה מתנגדים – מקרב הציבור ומקרב חכמים. עד כמה אנחנו קשובים לכך שאולי הציבור לא מוחל, אבל אולי הציבור כן מוחל ורב יהודה עצמו עמד על תוקפו ותקפותו של הנידוי ואולי אפילו שילם על כך באופן אישי (בחייו?).

עד כמה אנחנו כציבור מוכנים למחול ועד כמה אנחנו נותנים אמון במערכת החוק שתיתן לכך תשובה. הדברים אולי מתקשרים למה שיובל כתב. ואני רציתי להרחיב, ולתת מקום לפן הסוציולוגי שבסיפור – הציבור.

האם אין בהכשלת מינוי איש ציבור שתיקו נסגר משום עוול – התשובה המפחידה היא (בגלל שני הכיוונים שהיא מסוגלת להוביל) הציבור ייתן לכך את התשובה.

user profile image
Rav Yuval Cherlow
2.03.2015 18:18
שלום לכולם,   כתבתי על הנושא מאמר מסודר בקובץ אחריות ציבורית בישראל: http://www.kotar.co.il/kotarapp/index/Book.aspx?nBookID=97376326 עיקרי טענתי: ניתן לעצב מסלול של חזרת איש ציבור שסרח ליכולת להתמודד עם משרה ציבורית. מסלול זה אינו ענישה, ואין לקבל את העמדה של ״כיוון ששילם אדם את חובו לציבור הוא יכול לשוב״, או התניית האפשרות לשוב במעבר זמן מסוים. מדובר בתהליך, שהתנאי הראשוני שלו הוא הודאה ציבורית בעבירה המיוחסת לו. כל טוב
user profile image
Editor
5.01.2015 21:28
תקצירי העמדות:- עד כה

לכאורה מתקציר העמדות ובסיכום  בתחילת העמוד לחטאו היא הקובעת .

האמנם הבנו אתכם נכון ?

בכל מקרה לא לגמרי ברור לי – מה עמדתכם במקרה המקורי שהצגנו : עמנואל רוזן וסילבן שלום – שמכחישים בתוקף את החשדות אבל ישנן טענות .

ראו למשל כאן את הראיון שנעשה עם מוטי אלון בעובדה שבו הוא תקף את אנשי פורום תקנה – על כך שנידו אותו ודרשו ממנו לעזוב את כל תפקידיו – למרות שבאותו שלב לא הוגשה אף תלונה למשטרה

האם לדעתכם טעו חברי פורום תקנה בשעתו – בדרישתם מהרב אלון ?

מקורות אחרונים

Participants