האם עצם האנלוגיה היא לגיטימית?

רעיון המלחמה עצמו נמצא כיום באתגור אתי

אבל בכל מקרה מושג מלחמת הרשות , , הוא כיום  בלתי לגיטימי.[ובניגוד לחוק הבינלאומי]

ממילא נדמה לי שצריך נימוק רציני יותר לשאלת ההונאה

הרעיון של הונאה נורמטיבית הוא מענין ביותר .

לכאורה זה מה שרבים עושים בעניני מעמ לבעלי מלאכה . כולנו מכירים את המצב שבו האינסטלטור מציע לך מחיר עם מעמ או בלי .  התרוץ הרגיל של רבים הוא – ממילא [כמעט] כולם עושים זאת . – האם גם כאן נקבל את הנורמה [בהנחה שזו הנורמה ] .

דוגמא אחרת היא העתקה בבחינות . האם מצב שבו בכיתה מסויימת רוב גדול מעתיקים מאפשרת העתקה  גם למי שחותר למוסריות13

לעניין המע”מ. לא מדובר על הונאה . מדובר על גזל מהמדינה. זה לא עניין בין הקונה לאינסטלטור , אלא ביניהם לבין רשויות המס.

לעניין העתקה בבחינות. אם לציון יש משמעות תוצאתית, כגון שיש תחרות על מספר מוגבל של מקומות, ואחרים מעתיקים, יש מקום לדיון – האם המטרה מקדשת את האמצעים. זה דיון מעניין , אך הוא חורג מהדיון הזה. אם ההקשר הוא הניסיון לאמוד את ידיעותיו של הנבחן , השאלה היא מידת המחויבות של הנבחן למסגרת. אם הוא מנוכר אליה , ומחייבים אותו בניגוד לרצונו לעמוד למבחן , הוא יכול להיות בעמדה של אונס , והוא יכול לפטור את עצמו ממחויבות מוסרית להעתקה. אם הוא למשל רוצה לקבל רישיון עיסוק , אסור לו להעתיק , כי יש בכך הונאה מיידית ומתמשכת ( של הצרכנים בעתיד ).

הגדרנו שאיסור אונאה כרוך גם בפגיעה בזולת (אונאת ממון או דברים) – אם אין פגיעה בזולת אין אונאה. העתקה בבחינות הינה בגדר רמאות או שקר אך לא בגדר אונאה כיון שאין בה פגיעה ישירה בזולת16

כיום גם מוצרים יד שנייה וגם שירותים שונים אפשר לבדוק מה מחירם בשוק. העיקרון של הבחנה בין מקרים שבהם המידע חשוף ואז אין הונאה לבין מקרים שהקונה לא יכול לברר את המחיר צריך להיות מדויק יותר. מה קורה במקרה של תייר שלא מכיר מחירי מוניות והנהג עושה עליו קופה?11

מחיר השוק לא מניח שאני לוקח יתרון על חוסר הידיעה של השני. אתה קובע לתייר מחיר לא בגלל שיש ביקוש היסטרי, אתה לוקח יתרון על תייר שלא מכיר את המחיר וזה אסור כי אתה מנצל את העובדה שהצד השני בעמדת חולשה מול הצרכן האינטליגנטי. אפילו בשוק חופשי שמטרתו רק למקסם את הרווחים אין מדיניות של לנצל את האנשים שחסר להם הידע. אם אתה מחליט שכל מי שנכנס עכשיו בדלתך מקבל מחיר אחיד זה בסדר, גם אם זה מחיר מופרז.

דעת חגי גולדברג:
משה שליסל, אם הצד השני יכול לדעת, אך אינו יודע – זה יכול להיות חוסר מודעות, חוסר עניין ועוד.
מותר לנו להונות? דומני שהמינימום הוא להציע לו לבדוק. אחרת אין לכך כל היתר.11

הצד השני יכול תיאורטית לדעת אך מעשית במקרה המדובר אין לו אפשרות לדעת באופן מעשי אפילו בעולמינו שבו המידע נגיש. זה עדיין לא מעשי בכל מו”מ מסחרי לעשות סקר שוק למעט מסחר יוצא דופן ומשמעותי כמו קרקעות ולכן אין אונאה בקרקעות.

לא הבנתי את הקשר שאלתך “מותר לנו להונות?” וגם למה התכוונת בדבריך “אחרת אין לכך כל היתר”11

שאלה לחגי – ובמובן מסויים לכל הדיון הזה .

האם ניתן בדרך העסקים של ימינו

לעמוד בקריטריונים של הונאה מתקופה שבה מבנה העסקים היה מאד לוקלי ופשוט ?

מעבר לשאלה הבסיסית והרחבה לכל תחומי העיסוק הכלכלי (למשל , שמיטת כספים בעולם שבו הלווים העקריים הם דווקא הטייקונים) השאלה היא אם אין כאן גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה

13

נושא ה”פליפינג” במניום IPO הוא מרתק אך מאוד מורכב, שכן לא תמיד ברור מי הקרבן.  ראו למשל כאן.

אפילו בהקשרים יותר ברורים – ראובן קונה נכס במחיר מסוים משמעון, ויודע שיש לו קונה (יהודה) לנכס במחיר יותר גבוהה – לא ברור לי עם עצם הסתרת  הקונה מהמוכר הראשון היא הונאה.

אני מציע להתמקד בשאלה יותר “פשוטה” ושכיחה שמוצגת בהמשך – מצג לא אמיתי לגבי תאריך (או תכולת) מסירת פרוייקט ללקוח

עמדתי היא כי בפרוייקט המורכב ממספר ספקים ולקוח – בעצם כולם שותפים בפרוייקט (כולל הלקוח שמנהל את הפרוייקט). זוהי גישה שקיימת היום בכלכלה המודרנית.   ולכן במקרה כזה מדובר פה בעצם על שקר בין שותפים.  במקרה כזה – אם הספק משוכנע שהאיחור בפרוייקט לא ייקרה באשמתו (אלא באשמת ספק אחר שמאחר יותר ממנו), והוא יודע שהספק האחר משקר – מותר גם לו לשקר כדי לא ליצור עוול יותר גדול לפרוייקט

מחלוקת יוסי> אינני יכול לקבל את הגישה של יוסי לא מבחינה מוסרית (מהיכן ההיתר להונות ובאיזה כלים יקבע הלקוח השני שהלקוח הראשון משקר ולכן גם הוא רשאי לשקר)  ולא מבחינה מעשית (הלקוח רוצה לדעת מהספקים מה מצב הפרויקט, לפעמים איחור מספק שני קריטי יותר מאיחור מספק ראשון ורק הלקוח מבין את משמעות האיחורים לגביו).

יתכן ובכלכלה המודרנית זה מקובל, אך במקרה זה אני יסבור שהכלכלה המודרנית סותרת את איסור הונאת ממון.

יש שני סוגי יחסים בעולם העסקי: יחסי ספק – לקוח, ויחסי שותפות (Partners) .   אני מדבר על יחסי שותפות.   האינטרס של הלקוח לקיים יחסי שותפות הוא למשל חלוקת הסיכוןת למשל – אם הפרוייקט לא ייצא לפועל – אף אחד לא ירוויח.  במאמר Understanding the Relationship Between Business and Ethics משווים בין אתיקה לעסקים למוסר במשפחה, בין בני הזוג.  ולכן טענתי היא שכמו ביחסים בין בני זוג – יש היתר לפעמים לשקר למען צורך/ערך יותר משמעותי (למשל “שלום בית”) כך גם בעולם העסקי יש לפעמים סיטואציות שמותר לשקר או להונות לשם השגת ערך – משותף – גדול יותר.

זה תורף הענין – למה להגדיר את זה כשותפות?

אני לא מגדיר את זה כשותפות “סתם”, מערכת היחסים היא כשל שותפים – ויש לזה גם השלכות משפטויות שונות. מקרה שכיח בשותפות כזו היא של סוג מסוים של חלוקת רווחים בין השותפים.     השאלה היא אם במקרה כזה יש היתר לא להציג את כל האמת (או אף להציג מצג שווא) לשאר השותפים, כאשר המטרה אינה רווח כספי על חשבונם אלא מטרה אחרת (למשל, להמריץ אותם לעבוד יותר מהר).

יוסי, עדיין לא מובן מעשית איך שקר בנוגע למועד סיום העבודה יגרום לתוצאות מעשיות טובות יותר? אם בכל מקרה יהיה איחור דווקא בשותפות רצוי לומר את האמת כדי להיערך בהתאם.
גם נתינת הצדקה מוסרית להונאה בשביל סיכוי של אולי זירוז עבודה עדיין לא מספיק ברורה.

לטעמי, נתת דברך לשיעורין, הרחבת את היתר ההונאה יתר על המידה. האם גם נאמר שבמצבים מסוימים עדים יכולים למסור עדות כוזבת בבית המשפט בגלל צורך מסוים.

ההיתר לשנות בדיבור הינו רק למניעת פגיעה בזולת כאשר ברור באופן חד משמעי שההמקבל את האינפורמציה המוטעית אינו ניזוק (כיון שמדובר בחתן שכבר בחר בכלתו)13