איסור הונאה במקורות | עמוד דיון
תקציר
איסור הונאה במקורות
מהו משמעותו של איסור הונאה במקורות והאם יש לו משמעות בימינו?
הונאה במקורות אינה רלוונטית היום
נוטה דעת הרוב בבית המדרש לאמור כי בימינו, אין דיני הונאת ממון המופיעים במקורות היהודים (הונאה יותר משתות וכו') רלוונטיים מכיוון שחלק מהותי מדיני ההונאה המסורתיים מבוסס על מידע שלא קיים אצל אחד הצדדים. מכיוון שבימינו המידע מצוי לכולם אז אין משמעות לדיני הונאה. לכן אנו נתמקד בהונאה לפי הגדרתה זו: "פעולה או מהלך של רמאות" הכוללים הן הסתרת מידע קריטי והן מצג שווא ביודעין.
דוברי העמדה: יוסי צוריה, אברהם פופקו ומשה שליסל.
הונאה במקורות רלוונטית היום
יש שגיאה בסיסית בהבנת 'הונאה' כרמאות. 'הונאה' בעברית מקראית פירושה לדעתי, כמו להבנת חז"ל, פגיעה ולחץ קשה, שיכול להיגרם על ידי רמאות בממון או על ידי פגיעה בדיבור. ההונאה היא תחושת חוסר האונים של מי שרימו אותו ולא היו לו די כלים כדי להתמודד, ולכן יש היום אלפי צורות חדשות של הונאה גם בממון, ולאו דווקא ברמות מחירים רגילות.
אני מפנה למאמר קצר מתוך פרקי לשון שכתבתי למפעל 'מקראות' על פרשת משפטים (על אודות 'מקראות' במיוחד לפרשת יתרו, ראו באתר שלי).
דובר העמדה: הרב יואל בן נון.
סיכום
הסוגיה נפתחה בשתי דעות חלוקות:
דעת בית המדרש של "סיסקו" היא שדיני הונאה במקורות הם חסרי משמעות בימינו מכיוון שהם מתבססים על מקרים שבהם לקונה אין את הידע הנדרש לגבי המחיר של המוצר. כיום כשיש אפשרות לבדוק את הדברים באינטרנט אין בעצם הונאה כפי שמוגדר במקורות.
לדעת הרב יואל בן נון הונאה במקורות היא פגיעה ולחץ קשה היכול להיות גם ברמאות ממון וגם בדיבור, ולכן ישנן צורות רבות של הונאת ממון שהן מעבר לרמאות במחיר.
בהמשך הדיון התברר כי שתי הדעות מבינות את הונאה במקורות כמעשה המשלב פגיעה עם רמאות בממון. לדעת הרב בן נון הונאה יכולה להיות גם בין אדם פשוט 'חלש' לרשויות.
הדיון המורחב
האם עצם האנלוגיה היא לגיטימית?
רעיון המלחמה עצמו נמצא כיום באתגור אתי
אבל בכל מקרה מושג מלחמת הרשות , , הוא כיום בלתי לגיטימי.[ובניגוד לחוק הבינלאומי]
ממילא נדמה לי שצריך נימוק רציני יותר לשאלת ההונאה
דעת משה שליסל ויוסי צוריה: כיום גם מוצרים יד שנייה וגם שירותים שונים אפשר לבדוק מה מחירם בשוק. העיקרון של הבחנה בין מקרים שבהם המידע חשוף ואז אין הונאה לבין מקרים שהקונה לא יכול לברר את המחיר צריך להיות מדויק יותר.11
דעת הרב יואל בן-נון:
-
x
תירוץ קושית הרב יואל בן נון למחלוקת על יוסי צרויה> אני חושב שאונאה משלבת גם תרמית וחוסר ישרות במסחר וגם פגיעה בזולת. כשם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו (המונח אונאה-פגיעה) כך חז"ל אינם יוצאים מידי פשוטם. התלמוד במסכת בבא מציעא דן בדיני אונאה של רמאות במקח שגורמים לעיתים לביטול במקח.
לכן, הצעתי שבדיון אונאת ממון נשלב את ההגינות המסחרית עם הפגיעה בזולת. אני מתחבר להגדרה שהציע יוסי צרויה. סוחר שמוכר את סחורתו במחיר המתאים לעסקיו כדי להרויח ומשנה את המחיר כאשר מנהל מו"מ מסחרי עם קונה שלא מכיר את הסביבה (למשל תייר שמזדמן למקום זר). יש בכך משום רמאות מסחרית של מכירה במחיר מופרז וגם ניצול חולשת הזולת ופגיעה בו.
הצעתי לשילוב (רמאות + פגיעה) מצויה לדעתי בפירוש הרמב"ן שמחדש שגם אם אין אונאה בקרקעות המאנה את חבירו עובר על הלאו גם בקרקעות. הלאו הינו לטעמי פגיעה בזולת למרות שבקרקעות לפי הגדרת חז"ל אין רמאות מסחרית.
הערה לעניין פשוטו של מקרא: פשט הפסוקים מדבר על מכירה הוגנת לפי השנים שנשארו עד שנת היובל שרומז על מכירה מסחרית הוגנת ולא על רק פגיעה בזולת (מונח אונאה).
-
xדעת הרב יואל בן נון: ההוגנות במסחר כלולה במובן של הפגיעה, כי אדם שעומד חסר אונים מול רמאות במסחר, מרגיש פגוע, בדיוק כמו שמרגיש מי שהונו אותו בדברים, ושלחו אותו לקנות חיטים במקום שאין בו, או מי שהטיחו בו את עברו בוויכוח.לכן, אין כאן שני מובנים אלא מובן אחד.יש אנשי לשון שחושבים את הונאה בדברים כהרחבה מדרשית של חז"ל, ואת הרמאות כפשט המקרא, ואני בדקתי את הופעות השורש ינ"ה במקרא כדי להוכיח שהפגיעה היא גם פשוטו של מקרא, וגם פשוטם של סוגיות חז"ל.
-
x
תשובה לרב יואל> נראה לי שלמעשה אין בינינו מחלוקת. איסור אונאה הינו איסור פגיעה בזולת על רקע מסחרי. פגיעה זו יכולה להיות ע"י רמאות ברורה או ניצול לא הוגן של הזולת. אך במקרה שהזולת נפגע מהמסחר והצד הלכאורה פוגע התנהג בצורה סבירה אין בכך משום איסור הונאה – כלומר התורה לא דורשת מהאדם לדאוג שהזולת לא יפגע במו"מ מסחרי אלא דורשת לא להתנהג בצורה לא הוגנת כך שתיפגע בזולת.
שוב אני חוזר לדוגמא של יוסי צרויה. נהג מונית שמסיע משדה התעופה ולוקח מחיר יקר באופן קבוע בגלל שכך מעריך את רמת השירות שלו אין בכך משום אונאה. לעומת זאת אותו נהג מונית שלוקח מחיר יקר יותר לתייר תוך ניצול העובדה שהתייר לא בקיא בענייני המקום יש בכך איסור הונאה. משום שבמקרה האחרון יש שילוב של התנהגות מסחרית לא הוגנת תוך כדי פגיעה בזולת.
-
x
האם לפי פירוש זה רק הצד "החזק" יכול להונות? האם האדם הפשוט יכול ל"הונות" את רשויות המס למשל?
13
-
x
דעת הרב יואל בן נון:
1. יש איסורי רמאות בתורה שחלים על כל אחד – "לא תגנֹבו, ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו" (ויקרא יט יא). לכן, הונאה היא בעיקר פגיעה נפשית, בממון או בדיבור, וכבר ראינו איש חלש ומסכן פוגע באיש חזק ואומר לו – הכל בגלל מוצאך / עברך וכד'.2. בספרות ההלכתית מעלים מס נקרא 'גוזל מנת המלך', בתנאי שהמלך הוא חוקי, וחוקיו תקפים לפי ההלכה. התנאי ההלכתי הבולט הוא שוויון האזרחים לפני המלך, בלי העדפות אישיות וקיפוח אישי (ראה רמב"ם גזלה ואבדה). כתבתי על כך פרק בספרי "המקור הכפול – השראה וסמכות במשנת הרב קוק".16
ראו את וידויו של אחד מאנשי גולדמן זקס על ההונאה של הבנק סביב המשבר בוול-סטריט .
שימו לב , שלמרות ההתנהלות של הבנק – הוא עדיין נחשב לאחד הבנקים החשובים בעולם .
השאלח היא – האם יש כאן אונאה או שמא התנהלות עסקית לגיטימית (כמובן שאיננו מתיחסים להיבט הפלילי המשפטי)
-
x
נושא ה"פליפינג" במניום IPO הוא מרתק אך מאוד מורכב, שכן לא תמיד ברור מי הקרבן. ראו למשל כאן.
אפילו בהקשרים יותר ברורים – ראובן קונה נכס במחיר מסוים משמעון, ויודע שיש לו קונה (יהודה) לנכס במחיר יותר גבוהה – לא ברור לי עם עצם הסתרת הקונה מהמוכר הראשון היא הונאה.
אני מציע להתמקד בשאלה יותר "פשוטה" ושכיחה שמוצגת בהמשך – מצג לא אמיתי לגבי תאריך (או תכולת) מסירת פרוייקט ללקוח
עמדתי היא כי בפרוייקט המורכב ממספר ספקים ולקוח – בעצם כולם שותפים בפרוייקט (כולל הלקוח שמנהל את הפרוייקט). זוהי גישה שקיימת היום בכלכלה המודרנית. ולכן במקרה כזה מדובר פה בעצם על שקר בין שותפים. במקרה כזה – אם הספק משוכנע שהאיחור בפרוייקט לא ייקרה באשמתו (אלא באשמת ספק אחר שמאחר יותר ממנו), והוא יודע שהספק האחר משקר – מותר גם לו לשקר כדי לא ליצור עוול יותר גדול לפרוייקט
תירוץ קושית הרב יואל בן נון למחלוקת על יוסי צרויה> אני חושב שאונאה משלבת גם תרמית וחוסר ישרות במסחר וגם פגיעה בזולת. כשם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו (המונח אונאה-פגיעה) כך חז"ל אינם יוצאים מידי פשוטם. התלמוד במסכת בבא מציעא דן בדיני אונאה של רמאות במקח שגורמים לעיתים לביטול במקח.
לכן, הצעתי שבדיון אונאת ממון נשלב את ההגינות המסחרית עם הפגיעה בזולת. אני מתחבר להגדרה שהציע יוסי צרויה. סוחר שמוכר את סחורתו במחיר המתאים לעסקיו כדי להרויח ומשנה את המחיר כאשר מנהל מו"מ מסחרי עם קונה שלא מכיר את הסביבה (למשל תייר שמזדמן למקום זר). יש בכך משום רמאות מסחרית של מכירה במחיר מופרז וגם ניצול חולשת הזולת ופגיעה בו.
הצעתי לשילוב (רמאות + פגיעה) מצויה לדעתי בפירוש הרמב"ן שמחדש שגם אם אין אונאה בקרקעות המאנה את חבירו עובר על הלאו גם בקרקעות. הלאו הינו לטעמי פגיעה בזולת למרות שבקרקעות לפי הגדרת חז"ל אין רמאות מסחרית.
הערה לעניין פשוטו של מקרא: פשט הפסוקים מדבר על מכירה הוגנת לפי השנים שנשארו עד שנת היובל שרומז על מכירה מסחרית הוגנת ולא על רק פגיעה בזולת (מונח אונאה).
-
xדעת הרב יואל בן נון: ההוגנות במסחר כלולה במובן של הפגיעה, כי אדם שעומד חסר אונים מול רמאות במסחר, מרגיש פגוע, בדיוק כמו שמרגיש מי שהונו אותו בדברים, ושלחו אותו לקנות חיטים במקום שאין בו, או מי שהטיחו בו את עברו בוויכוח.לכן, אין כאן שני מובנים אלא מובן אחד.יש אנשי לשון שחושבים את הונאה בדברים כהרחבה מדרשית של חז"ל, ואת הרמאות כפשט המקרא, ואני בדקתי את הופעות השורש ינ"ה במקרא כדי להוכיח שהפגיעה היא גם פשוטו של מקרא, וגם פשוטם של סוגיות חז"ל.
-
x
תשובה לרב יואל> נראה לי שלמעשה אין בינינו מחלוקת. איסור אונאה הינו איסור פגיעה בזולת על רקע מסחרי. פגיעה זו יכולה להיות ע"י רמאות ברורה או ניצול לא הוגן של הזולת. אך במקרה שהזולת נפגע מהמסחר והצד הלכאורה פוגע התנהג בצורה סבירה אין בכך משום איסור הונאה – כלומר התורה לא דורשת מהאדם לדאוג שהזולת לא יפגע במו"מ מסחרי אלא דורשת לא להתנהג בצורה לא הוגנת כך שתיפגע בזולת.
שוב אני חוזר לדוגמא של יוסי צרויה. נהג מונית שמסיע משדה התעופה ולוקח מחיר יקר באופן קבוע בגלל שכך מעריך את רמת השירות שלו אין בכך משום אונאה. לעומת זאת אותו נהג מונית שלוקח מחיר יקר יותר לתייר תוך ניצול העובדה שהתייר לא בקיא בענייני המקום יש בכך איסור הונאה. משום שבמקרה האחרון יש שילוב של התנהגות מסחרית לא הוגנת תוך כדי פגיעה בזולת.
-
x
האם לפי פירוש זה רק הצד "החזק" יכול להונות? האם האדם הפשוט יכול ל"הונות" את רשויות המס למשל?
בהמשך שאל יוסי:
מה אם כן המקור המקראי/חז"לי ל"דיני רמאות"?
-
x
דעת הרב יואל בן נון:
1. יש איסורי רמאות בתורה שחלים על כל אחד – "לא תגנֹבו, ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו" (ויקרא יט יא). לכן, הונאה היא בעיקר פגיעה נפשית, בממון או בדיבור, וכבר ראינו איש חלש ומסכן פוגע באיש חזק ואומר לו – הכל בגלל מוצאך / עברך וכד'.2. בספרות ההלכתית מעלים מס נקרא 'גוזל מנת המלך', בתנאי שהמלך הוא חוקי, וחוקיו תקפים לפי ההלכה. התנאי ההלכתי הבולט הוא שוויון האזרחים לפני המלך, בלי העדפות אישיות וקיפוח אישי (ראה רמב"ם גזלה ואבדה). כתבתי על כך פרק בספרי "המקור הכפול – השראה וסמכות במשנת הרב קוק".
-
x
אני מסכים לכל הדוגמאות שהרב יואל נקט. אני מציע עדיין להבחין בין אונאת דברים (דוגמאות 3-5 לעיל) לאונאת ממון שפוגעת בזולת בעקבות טרנזקציה ממונית (דוגמאות 1-2 בהנחה שהקונה בחר לקנות את הסחורה על בסיס מה שהוצג). כמובן שלדוגמאות הנ"ל יש להוסיף אונאת ממון קלאסית שבה מחיר המכירה היה שונה מהמחיר המקובל. כפי שציינתי בעבר (על פי הצעתו של יוסי), לטעמי ההגדרה של מחיר מקובל הינו סובייקטיבי למוכר. מוכר שמנצל חוסר ידע של הקונה (למשל תייר) ומאמיר את המחיר זוהי אונאת ממון של פגיעה בזולת.
חשיבות ההפרדה בין הונאת ממון להונאת דברים, הונאת ממון ניתנת להוכחה משפטית, אונאת דברים מסורה ללב (כמדרש חז"ל).
-
x
האם "הונאה שלא מדעת" שמה הונאה?
כוונתי – אם הנפגע לא יודע כלל שנפגע – האם זוהי עדיין הונאה (לפי המקורות)?13
-
xדעת הרב יואל בן נון:
כאן בדיוק ההבדל בין 'הונאה = רמאות', לבין 'הונאה = פגיעה'.
אם אין פגיעה – אין 'הונאה'.אבל יושר זה לא, כי עדיין יש עבירות אחרות – שקר ומרמה – לפעמים: משיא עצה שקרית כ"ארור משגה עור בדרך" (דברים כז יח), ולפעמים: גזל.
-
x
לא ברור.
אם מישהו הונה את חבירו [ערבב פירות חדשים בישנים, הסתיר תאונה שמכוניתו עברה וכו'] אבל חבירו איננו מודע לכך, גם אחר כך – האם זה איננו נחשב להונאה רק בגלל חוסר ידיעת הנפגע?
-
x
להבנתי האונאה קיימת גם אם הנפגע לא מודע לפגיעה שהרי כל מהותה של אונאה היא פגיעה בזולת תוך ניצול חוסר ידע \ אינפורמציה של הנפגע. כך הדברים באונאת דברים שמסורה ללב ורק הפוגע מודע לכוונת הפגיעה. כך גם באונאת ממון. בזמן מעשה הקנין הקונה לא מודע לאונאה ונותנים לו זמן לברר "כדי שיראה לתגר" שהקנין כרוך בהונאה. כידוע, אם הקונה מודע שהמחיר של הקניה הינו גבוה מהמקובל אין זו אונאה.
-
x
לסכום דעת במ"ס (בית מדרש סיסקו): הונאת ממון כרוכה ב:
1. הצד המונה מרוויח כסף כתוצאה מההונאה
2. יש פה ניצול חוסר ידע
3. אין משמעות אם הצד הנפגע גילה את ההונאה או לא (כמו שאיסור גניבה חל גם כאשר הצד הנגנב לא שם לב שגנבו ממנו)
הרב יואל בן נון – האם אתה יכול לתת דוגמאות לדבריך הנ"ל: "יש היום אלפי צורות חדשות של הונאה גם בממון, ולאו דווקא ברמות מחירים רגילות"?
משה ויוסי – האם אתם מסכימים אם אמירה זו?
-
xנקודת המוצא צריכה להיות בדוגמאות המשנה והתלמוד ל'הונאה', ול'הונאה בדברים' –להציג במכוון סחורה משובחת למעלה ולהסתיר תחתיה את הגרועה, ולומר: אסור לפתוח אריזות;להציג נכס במעלותיו, ולהסתיר במכוון את המגרעות, ובתקווה שיתגלו רק אחרי הרכישה.להפנות במכוון אנשים למומחה שאינו מומחה באמת, או אינו מומחה בתחום המבוקש, או לסוחר שאינו מוכר כלל מה שהשואל מבקש;להתמקח על מחיר כשאין כוונה לקנות;וכמובן, לפגוע באדם תוך כדי ויכוח, תוך הזכרת עברו;בכל אלו, הנפגע מרגיש שניצלו את חוסר המידע שלו, או את תמימותו ואת יושרו, כדי לפגוע בו, ובוערת בו תחושת חוסר אונים ("דפקו אותי, המנוולים האלה").לכן, נדרש ארגון מחודש של הלכות איסורי הונאה על בסיס זה.
-
x
אני מסכים לכל הדוגמאות שהרב יואל נקט. אני מציע עדיין להבחין בין אונאת דברים (דוגמאות 3-5 לעיל) לאונאת ממון שפוגעת בזולת בעקבות טרנזקציה ממונית (דוגמאות 1-2 בהנחה שהקונה בחר לקנות את הסחורה על בסיס מה שהוצג). כמובן שלדוגמאות הנ"ל יש להוסיף אונאת ממון קלאסית שבה מחיר המכירה היה שונה מהמחיר המקובל. כפי שציינתי בעבר (על פי הצעתו של יוסי), לטעמי ההגדרה של מחיר מקובל הינו סובייקטיבי למוכר. מוכר שמנצל חוסר ידע של הקונה (למשל תייר) ומאמיר את המחיר זוהי אונאת ממון של פגיעה בזולת.
חשיבות ההפרדה בין הונאת ממון להונאת דברים, הונאת ממון ניתנת להוכחה משפטית, אונאת דברים מסורה ללב (כמדרש חז"ל).
-
x
האם "הונאה שלא מדעת" שמה הונאה?
כוונתי – אם הנפגע לא יודע כלל שנפגע – האם זוהי עדיין הונאה (לפי המקורות)?
-
xדעת הרב יואל בן נון:
כאן בדיוק ההבדל בין 'הונאה = רמאות', לבין 'הונאה = פגיעה'.
אם אין פגיעה – אין 'הונאה'.אבל יושר זה לא, כי עדיין יש עבירות אחרות – שקר ומרמה – לפעמים: משיא עצה שקרית כ"ארור משגה עור בדרך" (דברים כז יח), ולפעמים: גזל.
-
x
לא ברור.
אם מישהו הונה את חבירו [ערבב פירות חדשים בישנים, הסתיר תאונה שמכוניתו עברה וכו'] אבל חבירו איננו מודע לכך, גם אחר כך – האם זה איננו נחשב להונאה רק בגלל חוסר ידיעת הנפגע?
-
x
להבנתי האונאה קיימת גם אם הנפגע לא מודע לפגיעה שהרי כל מהותה של אונאה היא פגיעה בזולת תוך ניצול חוסר ידע \ אינפורמציה של הנפגע. כך הדברים באונאת דברים שמסורה ללב ורק הפוגע מודע לכוונת הפגיעה. כך גם באונאת ממון. בזמן מעשה הקנין הקונה לא מודע לאונאה ונותנים לו זמן לברר "כדי שיראה לתגר" שהקנין כרוך בהונאה. כידוע, אם הקונה מודע שהמחיר של הקניה הינו גבוה מהמקובל אין זו אונאה.
-
x
לסכום דעת במ"ס (בית מדרש סיסקו): הונאת ממון כרוכה ב:
1. הצד המונה מרוויח כסף כתוצאה מההונאה
2. יש פה ניצול חוסר ידע
3. אין משמעות אם הצד הנפגע גילה את ההונאה או לא (כמו שאיסור גניבה חל גם כאשר הצד הנגנב לא שם לב שגנבו ממנו)
תגובות
להבנתי האונאה קיימת גם אם הנפגע לא מודע לפגיעה שהרי כל מהותה של אונאה היא פגיעה בזולת תוך ניצול חוסר ידע של הנפגע. כך זה באונאת דברים שמסורה ללב ורק הפוגע מודע לכוונת הפגיעה וכך גם באונאת ממון. בזמן מעשה הקנין הקונה לא מודע לאונאה ונותנים לו זמן לברר "כדי שיראה לתגר" שהקנין כרוך בהונאה. כידוע, אם הקונה מודע שהמחיר של הקניה הינו גבוה מהמקובל אין זו אונאה.
לא ברור.
אם מישהו הונה את חברו (ערבב פרות חדשים בישנים, הסתיר תאונה שמכוניתו עברה וכו') אבל חברו איננו מודע לכך, גם אחר כך – האם זה איננו נחשב להונאה רק בגלל חוסר ידיעת הנפגע?
אם אין פגיעה – אין 'הונאה'.
אם הנפגע לא יודע כלל שנפגע ("הונאה שלא מדעת") האם זוהי עדיין הונאה לפי המקורות?
אני מסכים לכל הדוגמאות, אך מציע להבחין בין אונאת דברים (דוגמאות 3-5 לעיל) לאונאת ממון שפוגעת בזולת בעקבות טרנזקציה ממונית (דוגמאות 1-2 בהנחה שהקונה בחר לקנות את הסחורה על בסיס מה שהוצג). ההפרדה חשובה כי אונאת ממון ניתנת להוכחה משפטית ואונאת דברים מסורה ללב.
יש להוסיף אונאת ממון קלסית שבה מחיר המכירה היה שונה מהמחיר המקובל, אולם לטעמי ההגדרה של מחיר מקובל היא סובייקטיבית למוכר. מי שמנצל את חוסר הידע של הקונה ומאמיר את המחיר זוהי אונאת ממון של פגיעה בזולת.
הרב יואל בן נון – האם אתה יכול לתת דוגמאות לדבריך הנ"ל: "יש היום אלפי צורות חדשות של הונאה גם בממון, ולאו דווקא ברמות מחירים רגילות"?
משה ויוסי – האם אתם מסכימים אם אמירה זו?
1. האם לפי פירוש זה רק הצד "החזק" יכול להונות? האם האדם הפשוט יכול "להונות" את רשויות המס למשל?
2. מה אם כן המקור המקראי/חז"לי ל"דיני רמאות"?
מחיר השוק לא מניח שאני לוקח יתרון על חוסר הידיעה של השני. אתה קובע לתייר מחיר לא בגלל שיש ביקוש היסטרי, אתה לוקח יתרון על תייר שלא מכיר את המחיר וזה אסור כי אתה מנצל את העובדה שהצד השני בעמדת חולשה מול הצרכן האינטליגנטי. אפילו בשוק חופשי שמטרתו רק למקסם את הרווחים אין מדיניות של לנצל את האנשים שחסר להם הידע. אם אתה מחליט שכל מי שנכנס עכשיו בדלתך מקבל מחיר אחיד זה בסדר, גם אם זה מחיר מופרז.
יוסי צוריה
כיום המקרה היחיד של הונאה הוא שאני לוקח יתרון על אדם שלא מכיר את המחיר. אם אתה מנצל את העובדה שהצד השני בעמדת חולשה מול הצרכן האינטליגנטי זו הונאה. כל עוד אתה מחליט שכל מי שנכנס עכשיו בדלתך מקבל מחיר אחיד זה בסדר, גם אם זה מחיר מופרז.