להתחברות

פתיחה

אין צורך ברישום

אין צורך ברישום

יש לבטל כליל את רישום הנישואין . על המדינה לכבד את האוטונומיה של בני הזוג ולהימנע מהתערבות במערכת היחסים ביניהם.  יש להסתפק במושג ה"ידועים בציבור" בצורתו המורחבת כיום: קרי – הקניית כל הזכויות המוגדרות כיום ברישום לידועים בציבור.

בעל העמדה: ירון לונדון.

שימור הסטאטוס קוו

שימור הסטאטוס קוו

כל שינוי משמעותי במצב הקיים יפגע בצביון היהודי של המדינה ועלול ליצור פילוג בעם.

עמדה מרוככת מציעה לעשות שימוש במסלול רישום אזרחי רק עבור המנועים מלהינשא לפי הדין הדתי (פסולי חיתון, להט"בים, זוגות מעורבים), אשר לא יוגדר כ"נישואין" אלא במונח אחר .

בעלי העמדה: רחל סילבצקי , הרב דוד סתיו.

שיטת המסלולים

שיטת המסלולים

יש להוסיף בצד המסלול הדתי הקיים מסלול אחד נוסף – מסלול אזרחי למי שחפץ בו. בתוך ההצעה הזו יש שתי חלופות:

חלופה א': להגדיר גם את האזרחי כ"נישואין" .

חלופה ב': למתג את המסלול האזרחי בשם אחר (כגון ברית זוגיות או חיים משותפים).

מסגרת אזרחית

מסגרת אזרחית

יש לשנות את המצב הקיים מן השורש: ליצור מסגרת אזרחית אחידה ורחבה לנישואין וגירושין על פיה כל מי שמבקש להינשא יקבל רישיון מן המדינה, והנישואין ימומשו בטכס – דתי אורתודוקסי, דתי רפורמי, יהודי-חילוני, או אזרחי מלא, על פי בחירת בני הזוג.
שלוש חלופות לגירושין :
א. מי שהתחתן ברבנות – חייב להתגרש ברבנות.
ב. גם מי שהתחתן ברבנות יכול להתגרש בבית משפט אזרחי למעט הזכות להתחתן שוב.
ג. מי שהתחתן ברבנות יכול גם להתחתן שוב גם לאחר גירושין אזרחיים.

בעלי העמדה: שיפמן, וסטרייך, גביזון- מדן (להפנות לדף מקור עם לינקים).

סיכום 

הסוגיה מהוה פתיחה לדיון הרחב בנושא נישואין וגירושין . לפיכך היא מציגה רק את העמדות העיקריות ומובילה מתוך הדיון הראשוני בהן  לשאר הסוגיות השונות הקשורות לדילמה .

ככלל ,קיימות ארבע דעות עיקריות בשאלת רישום הנישואין: החל מהעמדה השמרנית של שימור הסטטוס קוו ,עם שינויים קלים ועד לעמדה הרדיקלית הגורסת שאין צורך ברישום כלל שכן אין למדינה מקום להתערב ברשות הפרט של הזוגיות והמשפחה.. הדיון הראשוני כאן מוביל בין השאר לשתי סוגיות מרכזיות :

1. המחלוקת שבין שיטת המסלולים (הוספת מסלול אזרחי למסלול הדתי הקיים) למול הנהגת מסגרת אזרחית רחבה  שתכלול בחירה מתוך מגוון של דרכי נישואין, כך שהמסלול הדתי האורתודוקסי יהיה רק אחד מהם.

2. המתח העקרוני הגלום בהגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית מקבל ביטוי מודגש בשאלת הנישואין: כיצד מאזנים בין זכויות יסוד של הפרט (כמו החופש מדת והזכות לשיויון) לבין הצורך בעיצוב יהודי של המוסד התרבותי המרכזי: המשפחה.