האם עצם האנלוגיה היא לגיטימית?
רעיון המלחמה עצמו נמצא כיום באתגור אתי, אבל בכל מקרה מושג מלחמת הרשות הוא כיום בלתי לגיטימי [ובניגוד לחוק הבינלאומי].
ממילא נדמה לי שצריך נימוק רציני יותר לשאלת ההונאה.
(צפיה בדעה במקור)
נוטה דעת הרוב בבית המדרש לאמור כי בימינו, אין דיני הונאת ממון המופיעים במקורות היהודים (הונאה יותר משתות וכו’) רלוונטיים מכיוון שחלק מהותי מדיני ההונאה המסורתיים מבוסס על מידע שלא קיים אצל אחד הצדדים. מכיוון שבימינו המידע מצוי לכולם אז אין משמעות לדיני הונאה. לכן אנו נתמקד בהונאה לפי הגדרתה זו: “פעולה או מהלך של רמאות” הכוללים הן הסתרת מידע קריטי והן מצג שווא ביודעין.
דוברי העמדה: יוסי צוריה, אברהם פופקו ומשה שליסל.
יש שגיאה בסיסית בהבנת ‘הונאה’ כרמאות. ‘הונאה’ בעברית מקראית פירושה לדעתי, כמו להבנת חז”ל, פגיעה ולחץ קשה, שיכול להיגרם על ידי רמאות בממון או על ידי פגיעה בדיבור. ההונאה היא תחושת חוסר האונים של מי שרימו אותו ולא היו לו די כלים כדי להתמודד, ולכן יש היום אלפי צורות חדשות של הונאה גם בממון, ולאו דווקא ברמות מחירים רגילות.
אני מפנה למאמר קצר מתוך פרקי לשון שכתבתי למפעל ‘מקראות’ על פרשת משפטים (על אודות ‘מקראות’ במיוחד לפרשת יתרו, ראו באתר שלי).
דובר העמדה: הרב יואל בן נון.
הסוגיה נפתחה בשתי דעות חלוקות:
דעת בית המדרש של “סיסקו” היא שדיני הונאה במקורות הם חסרי משמעות בימינו מכיוון שהם מתבססים על מקרים שבהם לקונה אין את הידע הנדרש לגבי המחיר של המוצר. כיום כשיש אפשרות לבדוק את הדברים באינטרנט אין בעצם הונאה כפי שמוגדר במקורות.
לדעת הרב יואל בן נון הונאה במקורות היא פגיעה ולחץ קשה היכול להיות גם ברמאות ממון וגם בדיבור, ולכן ישנן צורות רבות של הונאת ממון שהן מעבר לרמאות במחיר.
בהמשך הדיון התברר כי שתי הדעות מבינות את הונאה במקורות כמעשה המשלב פגיעה עם רמאות בממון. לדעת הרב בן נון הונאה יכולה להיות גם בין אדם פשוט ‘חלש’ לרשויות.
האם עצם האנלוגיה היא לגיטימית?
רעיון המלחמה עצמו נמצא כיום באתגור אתי, אבל בכל מקרה מושג מלחמת הרשות הוא כיום בלתי לגיטימי [ובניגוד לחוק הבינלאומי].
ממילא נדמה לי שצריך נימוק רציני יותר לשאלת ההונאה.
(צפיה בדעה במקור)
