על המדינה למעט ככל האפשר בחקיקה ובהתערבות בשוק העבודה ולכן כמובן שאין מקום לחוק כזה.
דעת מילטון פרידמן ואברהם פופקו.
על המדינה לדאוג לאושרם ולרווחתם של אזרחיה.
לפיכך חובתה לחוקק חוקים מפורשים שיאפשרו לכל עובד לדרוש את זכותו לשבתון
ולהבטיח את חזרתו לעבודה בתום השבתון (בדומה לחופשת לידה).
דוברי העמדה: יוסי צוריה, מני נאמן (למאמר המלא).
סוגיה זו מעלה דרך מקורית למימוש רעיון השבתון שבשמיטה על ידי יצירת יציאה לשבתון לכל העובדים בכל שבע שנים (בדומה למה שמקובל כיום בעולם האקדמי ובמערכת החינוך).
לשם כך תוקם קרן ייחודית שלגבי מקורות המימון שלה הייתה מחלוקת : יש שטענו שהיא צריכה להיות כמו כל הפרשה סוציאלית , מהמעביד והעובד ובהקלות המס הדומות .
לעומתם ויש שטענו שהפרשה כזו , לעובדים שבקושי מצליחים לגמור את החודש , לא תהיה נסבלת.
עלה רעיון שזו יכולה להיות גם דרך מענינת להתמודד עם משבר הפנסיות עקב הארכת תוחלת החיים
– שכן שבתונים אלו יאפשרו הארכת היציאה לפנסיה במספר אותן שנים שהעובד שהה בשבתון .
שאלה נוספת שעלתה הייתה שאלת הפטרונות : האם יש לכפות שבתון זה על העובדים או שהוא יהיה רשות.
הצלחתו של רעיון השבתון תלוי לחלוטין בשאלה - איזה תוכן יוקנה לו .
ללא תוכן משמעותי , השבתון עלול להפוך לסתם בטלה מנוונתפי שכבר בימי חז"ל ידעו.
וראו גם הירושלמי פסחים .
לפיכך אני מציע שעל השובת לבחור באחת מהפעילויות הבאות:
1. התנדבות : מסגרת מקבילה של שירות לאומי.
2. הכשרה מקצועית
3. מחקר או העמקה בנושאים שאינם קשורים לעבודה היומיומית במסגרת מפוקחת
הדבר דומה לאיסור המלאכה המקורי בשבת המקראית.
שהיה איסור כללי עד שבאה התורה שבעל פה וקבעה את תכניו הפרטניים .
(צפיה בדעה במקור)
